ייעוץ לימודים לבני נוער ומה התפקיד של ההורים בתהליך

מעט החלטות מעוררות מתח בבית כמו בחירת מסלול הלימודים של ילד מתבגר. ההורים רואים את התמונה הרחבה, חוששים מטעויות ורוצים לחסוך כאב לב. המתבגר רוצה להרגיש שהוא בוחר בעצמו, ולעיתים קרובות מגיב לכל המלצה כאילו היא ניסיון לשלוט בו. בין שני הצדדים נוצרות שיחות שמתחילות ברצון טוב ומסתיימות בטריקת דלת. זה לא אומר שמשהו לא בסדר במשפחה, אלא שהנושא עצמו טעון. השאלה היא איך הופכים אותו לשיחה משותפת ולא למאבק.

כדאי לדעת שייעוץ לימודים לבני נוער אינו מחליף את השיחות בבית, אלא משלים אותן. היועץ פוגש את המתבגר לכמה מפגשים, וההורים פוגשים אותו כל יום. המשמעות היא שמה שקורה בבית לפני התהליך, במהלכו ואחריו משפיע מאוד על התוצאה. הורים שמבינים את התפקיד שלהם יכולים להגביר את התועלת של הייעוץ. והורים שלא מבינים אותו, עלולים בלי כוונה להחליש אותה.

ייעוץ לימודים מקצועי יכול לעזור כאן בשתי דרכים. הוא מספק למתבגר כלים להכיר את עצמו, את החוזקות, הנטיות והשאיפות שלו, והוא מכניס לשיחה גורם שלישי ניטרלי שאינו חלק מהמתח המשפחתי. מתבגרים רבים מקשיבים לאיש מקצוע חיצוני בצורה שונה מאשר להורים, גם כשהוא אומר דברים דומים. זה לא עלבון להורים, אלא חלק טבעי מגיל ההתבגרות. ההורים יכולים להשתמש בזה לטובה.

במכון אור יש שני שירותים שרלוונטיים לבני נוער, הכוון לימודי לתלמידי חטיבה ותיכון, שמתמקד לפי האתר בזיהוי חוזקות, תחומי עניין וכיווני לימוד מתאימים, ושירות של ייעוץ לימודים ותעסוקה לצעירים ולמבוגרים. התהליך השני בוחן לפי האתר שלושה צירים, התאמה אישיותית וערכית, אופק תעסוקתי והיתכנות הלימודים. הבחירה ביניהם תלויה בשלב, האם מדובר בבחירת מגמות בתיכון או בבחירת מסלול אחרי התיכון. בשני המקרים, ההורים יכולים למלא תפקיד חשוב, אם הם יודעים מהו.

ייעוץ לימודים שבו המתבגר במרכז

הכלל הראשון הוא שההחלטה שייכת למתבגר. ההורים יכולים לתת מידע, לשאול שאלות ולהביע דעה, אבל לא כדאי שיבחרו במקומו. מניסיונם של אנשי מקצוע בתחום עולה לא פעם שמתבגרים שמרגישים בעלות על הבחירה מתמידים בה יותר ומתמודדים טוב יותר עם קשיים בדרך. מתבגר שנכנס למסלול כי ההורים רצו בכך, עלול לנטוש אותו בקושי הראשון. לכן השאלה המרכזית אינה מה ההורים חושבים שכדאי, אלא איך עוזרים למתבגר להגיע להחלטה טובה.

שאלות פתוחות הן הכלי החשוב ביותר. במקום לשאול למה אתה לא בוחר במגמת מחשבים, אפשר לשאול מה מעניין אותך בזמן האחרון, או באילו שיעורים הזמן עובר לך מהר. במקום לומר שתחום מסוים לא יפרנס, אפשר לשאול מה הוא יודע על העבודה בתחום ואיך הוא יכול לברר יותר. שאלות כאלה פותחות שיחה ולא סוגרות אותה. הן גם מלמדות את המתבגר לחשוב על הבחירה בעצמו.

הקשבה אמיתית קשה יותר ממה שנשמע. כשהמתבגר מספר על חלום שנראה להורים לא מציאותי, הדחף הוא לתקן מיד. עדיף להקשיב עד הסוף, לשאול מה מושך אותו בחלום הזה, ורק אחר כך, אם בכלל, להעלות שאלות מעשיות. לפעמים מאחורי החלום יש ערך או עניין שאפשר לממש בדרכים שונות. מתבגר שמרגיש שמקשיבים לו יהיה פתוח יותר לשמוע גם את הדעה של ההורים.

איך הורים משתלבים בתהליך ייעוץ לימודים

ההורים מביאים לתהליך ידע שאין לאף אחד אחר. הם מכירים את הילד מאז שנולד, יודעים מה הוא אהב בגיל צעיר, ראו אותו מתמודד עם קשיים ושמחים בהצלחות. המידע הזה יכול להיות חשוב מאוד ליועץ. בתהליכים רבים יש מקום לשיחה עם ההורים, בנפרד או יחד עם המתבגר. כדאי לנצל אותה כדי לשתף מידע, ולא כדי לשכנע את היועץ בעמדה מסוימת.

יש גם ציפיות משפחתיות, ואין טעם להעמיד פנים שהן לא קיימות. במשפחות רבות יש מקצועות שנחשבים ראויים יותר, מסורת משפחתית או חשש כלכלי שמשפיעים על העמדות. כדאי שההורים יהיו מודעים לציפיות האלה ויבחנו אותן בכנות. האם הן נובעות מהידיעה מה טוב לילד, או מחלום שלהם עצמם. לא תמיד קל להבחין, אבל השאלה הזו חשובה.

לפי אתר מכון אור, בהכוון לתלמידי חטיבה ותיכון השאלות אינן רק מה ללמוד, אלא גם אילו מגמות תואמות את הפרופיל של הילד, באיזו מסגרת הוא יוכל לפרוח, ואיך מממשים פוטנציאל בלי ליצור תסכול. ההורים יכולים לעזור לחשוב על השאלות האלה, במיוחד על השאלה של המסגרת. הם רואים איך הילד מתפקד בבית, במצבי לחץ ובמצבים חברתיים. התובנות האלה יכולות לעזור לבחור לא רק את התחום, אלא גם את הסביבה הנכונה.

שוק העבודה משתנה מהר, ולפעמים מה שההורים מכירים כבר לא משקף את המציאות. לפי אתר המכון, תהליך ההכוון כולל ניתוח מגמות בשוק העבודה, ובהן מקצועות בצמיחה ומקצועות שעומדים בפני שינויים טכנולוגיים כמו השפעת הבינה המלאכותית. ההורים יכולים ללמוד יחד עם המתבגר על המגמות האלה, במקום להסתמך על מה שהיה נכון בזמנם. למידה משותפת כזו יכולה גם לקרב. היא הופכת את ההורים לשותפים לחקירה ולא לשופטים.

מה עושים כשיש מחלוקת? קודם כל, כדאי לזכור שמחלוקת היא חלק נורמלי מהתהליך. אפשר להציע לבדוק את שתי האפשרויות לעומק, לדבר עם אנשים מהתחומים או לנסות חוויה קצרה בכל אחד מהם. לפעמים המחלוקת נפתרת מעצמה כשיש יותר מידע. ואם לא, כדאי לזכור שהמתבגר הוא שילמד את המסלול, ושטעות שהוא עושה בעצמו היא חלק מהלמידה. רוב הבחירות ניתנות לתיקון.

לפעמים ההורים צריכים לעשות צעד אחורה. מתבגר שמרגיש שההורים מעורבים מדי עלול לסרב לכל המלצה רק כדי להרגיש עצמאי. במצב כזה, דווקא ההחלטה לתת לו ולמומחה חיצוני להוביל את התהליך יכולה לעבוד טוב יותר. ההורים נשארים זמינים, תומכים ומעודכנים, אבל לא מנהלים. זה לא קל, אבל זה משתלם.

גם התמיכה הכלכלית והמעשית היא חלק מהתפקיד. ההורים יכולים לעזור לברר תנאי קבלה, מועדי הרשמה ואפשרויות מימון, ולתמוך בתכנון. לפי אתר מכון אור, השלב האחרון בתהליך כולל מפת דרכים עם מוסד לימוד, לוחות זמנים להרשמה ותוכנית גיבוי. כאן ההורים יכולים לתרום הרבה, בלי להתערב בהחלטה עצמה. שיתוף פעולה מעשי כזה מראה למתבגר שהם בצד שלו.

בסופו של דבר, המטרה אינה רק לבחור מסלול, אלא גם לשמור על הקשר. בחירה טובה שנעשתה במחיר של יחסים שבורים אינה הצלחה מלאה. כשההורים מקשיבים, שואלים ונותנים מקום, המתבגר לומד גם משהו חשוב על קבלת החלטות בכלל. הוא יודע שיש לו גב, ושהוא יכול לחזור אליהם גם אם יתברר שהבחירה לא הייתה מושלמת. זה אולי הדבר החשוב ביותר שהורים יכולים לתת בשלב הזה.

חשוב גם לשים לב לתזמון השיחות. שיחה על בחירת מגמות בזמן ארוחת ערב משפחתית, ליד האחים, או ברגע של עייפות אחרי יום ארוך, נוטה להסתיים רע. עדיף לקבוע זמן רגוע, אולי בנסיעה משותפת או בהליכה, כשאין לחץ ואין קהל. מתבגרים רבים מדברים בחופשיות רבה יותר כשהם לא צריכים להסתכל להורה בעיניים. גם שיחה קצרה ורגועה שווה יותר מוויכוח ארוך.

כדאי לשתף גם בחוויות האישיות שלכם, בזהירות. סיפור על איך בחרתם בעצמכם, מה עבד ומה לא, ומה הייתם עושים אחרת, יכול להיות מעניין ומלמד. אבל חשוב שהסיפור לא יהפוך להמלצה סמויה. המטרה היא להראות שגם אתם התלבטתם, ולא לרמוז מה הבחירה הנכונה. מתבגרים מרגישים מהר מאוד כשסיפור הוא בעצם הטפה.

יש משפחות שבהן יש יותר מילד אחד בגיל הבחירה, או ילד צעיר שעוקב אחרי מה שקורה לגדול. כדאי להימנע מהשוואות בין אחים, גם כשהן נראות תמימות. משפט כמו אחותך בחרה מגמה ריאלית והצליחה, עלול להישמע כמו ציפייה. לכל ילד פרופיל משלו, וייעוץ טוב מתייחס לכל אחד בנפרד. ההורים יכולים לעזור בכך שיעשו אותו דבר.

ומה קורה כשהילד מבקש להפסיק את התהליך באמצע? לפעמים זה סימן שהוא מרגיש לחץ, ולפעמים שהוא כבר יודע מה הוא רוצה. כדאי לשאול מה גרם לבקשה, בלי להאשים. אם מדובר בלחץ, אפשר להאט את הקצב. אם הוא כבר החליט, כדאי לבדוק יחד אם ההחלטה נשענת על מידע מספיק, ולכבד אותה אם כן.

גם השפה שבה ההורים מדברים על מקצועות משפיעה. משפטים כמו זה לא מקצוע אמיתי, או עם זה לא תתפרנס, נאמרים לעיתים בלי מחשבה, אבל הם נחרתים. מתבגר שנמשך לתחום שההורים מזלזלים בו עלול לוותר עליו מראש, או להפך, לדבוק בו מתוך מרד. עדיף לשאול שאלות על התחום, ולתת למידע לדבר. כך המתבגר יכול לבחון את האפשרות בעצמו, בלי שהדעה של ההורים תכריע מראש.

ההורים יכולים גם לעזור למתבגר להכיר אנשים מתחומים שונים. דוד שעובד בהנדסה, שכנה שהיא אחות, חבר משפחה שפתח עסק, כולם יכולים לספר על העבודה שלהם מבפנים. שיחה של חצי שעה עם אדם אמיתי שווה לעיתים יותר מכל אתר מידע. כדאי להציע את זה כהזדמנות ולא כחובה. מתבגרים רבים מופתעים לגלות כמה האנשים סביבם מוכנים לשתף.

מכון אור, בהנהלת ד"ר אורה שדה, מציע הכוון לימודי לתלמידי חטיבה ותיכון והכוון וייעוץ ללימודים ולתעסוקה לצעירים ולמבוגרים, לצד מערך אבחונים לילדים, לנוער ולמבוגרים. המכון נמצא ברחוב משה דיין 11 בראשון לציון, ליד צומת הקניון הזהב, וניתן לפנות בטלפון 03-6573630 או 052-3521469. הורים שמחפשים דרך לעזור בלי להכריע במקום הילד, יכולים למצוא בתהליך מסודר שותף ניטרלי. כך הבחירה נשארת של המתבגר, וההורים נשארים לצידו.