טיסה ונסיעות עם COPD ומה לדעת על חמצן נייד

הרבה אנשים שחיים עם COPD מוותרים מראש על חופשה בחו"ל או על ביקור אצל קרובים בעיר אחרת. החשש מובן, כי נסיעה ארוכה, שינוי בשגרה ומעבר בשדה תעופה עמוס הם אתגר גם לאדם בריא. אבל עם תכנון נכון, ובעיקר עם אישור ושיתוף פעולה של הרופא המטפל, רבים מגלים שהעולם לא נסגר בפניהם. יש מטופלים שטסים כמה פעמים בשנה, ויש כאלה שמסתפקים בנסיעה לצפון או לים המלח, וכל אחד מוצא את הקצב שלו. המאמר הזה מרכז את הנקודות החשובות שכדאי לחשוב עליהן לפני שאורזים מזוודה.

הנקודה הראשונה, והחשובה מכולן, היא שיחה עם הרופא כמה שבועות לפני הנסיעה. בתא הנוסעים של מטוס הלחץ נמוך מאשר על פני הקרקע, ונהוג להשוות אותו לשהייה בגובה של הר בינוני. אצל אדם בריא השינוי הזה כמעט לא מורגש, אבל אצל מי שמתמודד עם COPD הוא עלול להוריד את רמת החמצן בדם בצורה משמעותית יותר. רופא הריאות יכול להעריך אם יש צורך בחמצן בזמן הטיסה, גם אצל מי שלא משתמש בחמצן ביום יום. לעיתים הוא ממליץ על בדיקה מיוחדת שמדמה את תנאי הטיסה, ולעיתים מספיקה הערכה קלינית.

כשהרופא קובע שיש צורך בחמצן בטיסה, הפתרון הנפוץ כיום הוא מחולל חמצן נייד. מדובר במכשיר שמפיק חמצן מהאוויר שסביבו, ולכן אין בו מיכל דחוס, וזה מה שמאפשר לחברות התעופה לאשר אותו על הסיפון. מטופלים עם COPD שהתנסו בכך מספרים שהמכשיר שינה להם את כל תפיסת הנסיעות, כי הוא קטן, נישא בתיק כתף ופועל על סוללה. דגם כמו Inogen One G5 הוא דוגמה למכשיר שנבנה בדיוק לצרכים האלה. עם זאת, הבחירה בדגם, בהגדרות ובאופן השימוש צריכה להיעשות לפי מרשם והנחיה רפואית ולא לפי המלצה של חבר.

חברות תעופה רבות דורשות הודעה מוקדמת על נסיעה עם מחולל חמצן נייד, ולעיתים גם טופס רפואי שהרופא ממלא. הטופס מפרט את האבחנה, את הצורך בחמצן ואת ההגדרות הנדרשות, וחשוב לבקש אותו מהרופא בזמן ולא ברגע האחרון. כדאי להתקשר למחלקת השירות של חברת התעופה או לבדוק באתר שלה אילו דגמים מאושרים ומה הדרישות לגבי סוללות. הדרישות משתנות בין חברות ובין יעדים, ולכן לא כדאי להניח שמה שעבד בטיסה הקודמת יעבוד גם הפעם. מומלץ לשמור את כל האישורים בתיק היד, מודפסים וגם בטלפון.

נושא הסוללות דורש תשומת לב מיוחדת. חברות רבות מבקשות שיהיו ברשותכם סוללות שיספיקו לכל משך הטיסה ועוד מרווח ביטחון, כולל זמן המתנה בשער ועיכובים אפשריים. כדאי לבדוק מראש כמה זמן מחזיקה כל סוללה בהגדרה שהרופא קבע, ולחשב את הכמות בנדיבות. סוללות ליתיום רזרביות צריכות להיות בתיק היד ולא במזוודה שנשלחת לבטן המטוס, ובדרך כלל יש לארוז אותן כך שהמגעים מוגנים. כדאי לטעון את כל הסוללות במלואן בלילה שלפני הטיסה ולבדוק שהן אכן מחזיקות.

מעבר לחמצן, יש עוד כמה דברים שכדאי לסגור לפני הנסיעה. תרופות קבועות ומשאפים צריכים להיות בתיק היד, בכמות שמספיקה לכל הנסיעה ועוד כמה ימים. מכתב קצר מהרופא שמסכם את המצב הרפואי ואת רשימת התרופות, רצוי גם באנגלית, יכול להיות שימושי מאוד אם תזדקקו לטיפול בחו"ל. ביטוח נסיעות צריך לכסות מצב רפואי קיים, וחשוב לקרוא את הסעיפים הרלוונטיים ולא להסתפק בהצהרה כללית. כדאי גם לבקש מראש סיוע בשדה התעופה, כמו כיסא גלגלים או עגלה חשמלית, כדי לחסוך הליכות ארוכות בין הטרמינלים.

בשדה התעופה ובזמן הטיסה עם COPD קצב רגוע עושה את ההבדל

ביום הטיסה עדיף להגיע מוקדם ולא לרוץ. לחץ זמן גורם לנשימה מהירה ושטחית, וזה בדיוק מה שרוצים למנוע. אם הזמנתם סיוע, הצוות ילווה אתכם מהדלפק ועד המטוס, ואין שום סיבה להתבייש בכך. בבידוק הביטחוני כדאי להודיע מראש שיש לכם מכשיר רפואי, ולהחזיק בהישג יד את האישורים. רוב הצוותים מכירים את המכשירים האלה היטב והבדיקה עוברת בדרך כלל בלי בעיות.

על המטוס, המכשיר צריך להיות במקום שהוא נגיש לכם ושלא חוסם מעברים, בדרך כלל מתחת למושב שלפניכם. כדאי לבקש מראש מושב שקרוב לשירותים ולא בשורת היציאה בחירום, כי בשורות האלה יש הגבלות על נוסעים עם ציוד רפואי. במהלך הטיסה מומלץ לשתות מים, להימנע מאלכוהול ולקום מדי פעם להליכה קצרה במעבר אם המצב מאפשר. האוויר בתא הנוסעים יבש מאוד, ויש מי שנעזרים בטיפות אף או בתרסיס מלח כדי להקל על היובש, כמובן אחרי התייעצות עם הרופא.

אם במהלך הטיסה אתם מרגישים קוצר נשימה חריג, אל תחכו. דווחו לצוות הדיילים, שמאומנים לטפל במצבים כאלה ויש להם גישה לציוד חירום. כדאי שבן או בת הלוויה יכירו את המכשיר ויידעו לבדוק שהוא פועל ושהסוללה טעונה. גם מד סטורציה קטן בתיק היד יכול לתת תמונה כללית, בתנאי שהרופא הסביר מראש איך להתייחס לתוצאות. העיקר הוא לא להיבהל ולא להתעלם, אלא לפעול לפי התוכנית שהכנתם מראש.

נסיעות ביבשה ושהייה ביעד עם COPD דורשות תכנון משלהן

לא כל נסיעה כרוכה בטיסה. נסיעה ארוכה ברכב פרטי, ברכבת או באוטובוס היא חוויה אחרת, ולה יתרונות וחסרונות. ברכב אפשר לעצור כשרוצים, לאוורר ולנוח, וזה יתרון גדול. מחולל חמצן נייד יכול לרוב לפעול גם משקע הרכב, אבל כדאי לוודא זאת מראש מול ספק המכשיר. בנסיעה ארוכה מומלץ לתכנן עצירות כל שעה או שעתיים, לצאת מהרכב, למתוח את הגוף ולנשום אוויר צח.

גם בחירת היעד משפיעה. מקומות גבוהים מאוד, כמו אזורי הרים מסוימים, עלולים להיות מאתגרים יותר מבחינת הנשימה, ולעומתם יש אנשים שמרגישים טוב דווקא באזורים נמוכים. ערים עם זיהום אוויר כבד או עונות של חום ולחות קיצוניים הן נקודה נוספת שכדאי לשקול. כדאי לברר מראש איפה נמצא בית החולים או המרפאה הקרובה ליעד, ואם יש שם אפשרות לקבל אספקת חמצן במקרה הצורך. גם מלון עם מעלית ובלי מדרגות רבות יכול לחסוך הרבה מאמץ.

ביעד עצמו, הכלל החשוב ביותר הוא לא להעמיס. החופשה נועדה ליהנות, ולא להוכיח שאפשר לעשות הכול. טוב יותר לתכנן פעילות אחת או שתיים ביום, עם זמן מנוחה ביניהן, מאשר לרוץ בין אטרקציות ולהגיע מותשים לערב. כדאי לשמור על שגרת התרופות והמשאפים בדיוק כמו בבית, גם כשיש הפרשי שעות. ובמקרה של החמרה, אל תהססו לפנות לרופא מקומי או לבית חולים, ולספר בדיוק מה האבחנה ואיזה טיפול אתם מקבלים.

הנסיעה הראשונה אחרי האבחנה היא לעיתים קרובות המפחידה ביותר. כדאי להתחיל ביעד קרוב ובמשך קצר, לצבור ביטחון ולהבין מה עובד בשבילכם. יש מטופלים שמנהלים רשימת ציוד קבועה שמתעדכנת אחרי כל נסיעה, וכך כל נסיעה הבאה פשוטה יותר. קבוצות תמיכה של חולי ריאות הן מקור מצוין לטיפים מעשיים מאנשים שכבר עברו את זה. ומעל הכול, הקשר עם הרופא נשאר הבסיס, לפני הנסיעה, בזמנה ואחריה.

אחד הדברים שמפתיעים נוסעים רבים הוא ההבדל בין השימוש במכשיר בבית לבין השימוש בו בדרכים. בבית יש שקע חשמל זמין, כורסה מוכרת ושקט. בנסיעה המכשיר צריך לעבור בידוק, לשבת מתחת למושב, להיטען במלון ולעבוד לפעמים שעות על סוללה. לכן מומלץ לבצע חזרה גנרלית לפני הנסיעה הגדולה, למשל יום שלם מחוץ לבית רק עם המכשיר הנייד, כדי לבדוק כמה זמן הסוללה מחזיקה, כמה נוח לשאת את התיק ומה חסר. החזרה הזו חושפת בעיות קטנות שעדיף לגלות בבית ולא בשדה התעופה.

כדאי גם לחשוב על המתאמים החשמליים. בארצות רבות השקעים שונים מהשקע הישראלי, והמתח החשמלי עשוי להיות שונה. רוב מחוללי החמצן הניידים מגיעים עם ספק כוח שמתאים לטווח מתחים רחב, אבל עדיין צריך מתאם שקע מתאים ליעד. כדאי לבדוק את זה בהוראות המכשיר ולקנות מתאם מראש. מתאם לרכב, אם המכשיר תומך בו, יכול להיות שימושי מאוד בנסיעות ביעד.

עוד נושא שראוי לתכנן הוא האספקה ביעד במקרה של תקלה. כדאי לברר מול ספק המכשיר אם יש לו נציגות או שירות במדינה שאליה אתם נוסעים, ומה עושים אם המכשיר מפסיק לעבוד. יש נוסעים שמבררים מראש מול חברות מקומיות על אפשרות של השכרת חמצן לגיבוי. זה אולי נשמע מוגזם, אבל מי שנתקע פעם בחו"ל עם מכשיר שלא עובד יודע כמה הכנה כזו שווה. רשימת טלפונים מסודרת, כולל של הרופא בארץ, היא חלק מהערכה.

ולבסוף, כדאי להקשיב לגוף גם אחרי החזרה הביתה. נסיעה ארוכה, שינויי שעות ומאמץ מצטבר עלולים להשאיר עייפות למשך כמה ימים. מומלץ לתכנן יום או יומיים של מנוחה אחרי הנחיתה, לחזור בהדרגה לשגרה ולשים לב לכל שינוי בנשימה. אם משהו מרגיש שונה מהרגיל, כדאי לפנות לרופא ולא לייחס את זה אוטומטית לעייפות מהדרך.

גם בחירת מועד הנסיעה יכולה להשפיע. עונות מעבר נעימות, בלי חום כבד ובלי קור עז, מתאימות לרוב יותר מאמצע הקיץ או מעומק החורף. כדאי להימנע מטיסה בימים שבהם אתם מרגישים שהנשימה פחות טובה, או מיד אחרי זיהום בדרכי הנשימה, ולהתייעץ עם הרופא אם צריך לדחות. טיסות ישירות קצרות יותר עדיפות בדרך כלל על פני טיסות עם קונקשן ארוך, שמכפילות את המאמץ ואת זמן ההמתנה. ואם אין ברירה, כדאי לבחור קונקשן עם מספיק זמן כדי לא לרוץ בין שערים.

בסיכומו של דבר, מחלת ריאות כרונית אינה חייבת לסגור את הדלת לעולם. היא מחייבת תכנון, סבלנות וגמישות, ולפעמים ויתור על יעד אחד לטובת יעד אחר שמתאים יותר. אבל עם הכנה נכונה, ציוד מתאים ואישור רפואי, אנשים רבים חוזרים ליהנות מנסיעות, מביקורים אצל המשפחה ומחופשות שהם חשבו שכבר לא יחוו. הטיסה הבאה אולי רחוקה פחות ממה שנדמה.